מיתוס הפזילה – נכון או לא נכון?
מיתוס הפזילה – נכון או לא נכון?
כמה פעמים בתור ילדים, או אפילו בתור מבוגרים שטותניקים, אמרו לכם שאם תעשו פרצוף פוזל אתם "תתקעו ככה"?
אז האם מיתוס ה"פרצוף הפוזל" נכון? האם אנחנו יכולים "להיתקע" עם פזילה? אז זהו, שלא.
היכולת לבצע פזילה מוגזמת בעיניים היא פיזיולוגית ונעשית ע"י הפעלת שרירי העיניים. כך למשל, כאשר אנחנו מסתכלים על דברים קרובים, העיניים מתקרבות אחת לשניה יותר ויותר. ניתן לראות זאת בברור כאשר צופים מן הצד במישהו שקורא מקרוב או שמקרב מאד עצם מסוים לאזור שבין שתי העיניים. זה נקרא התכנסות והמשמעות היא שהעיניים מסוגלות לנוע אחת לכיוון השניה על מנת לשמור על מיזוג התמונה כדי שלא נראה כפול. זוהי יכולת טבעית ובריאה של מערכת הראיה. אנו נולדים עם יכולת גבוהה לבצע את פעולת המיזוג ועם הגיל היכולת הולכת ופוחתת.
לרוב אנחנו לא מודעים להתכנסות העיניים, והתנועה נעשית בדומה לשרירים אחרים בגוף על ידי מערכת העצבים המרכזית. כך שאנחנו לא מרגישים כשאנחנו "מקרבים" את העיניים. אך עדיין, זהו שריר רצוני ולגמרי הפיך. ולכן גם מי שמבצע את הפעולה הזאת באופן יזום - אין מה לדאוג, לא תשארו פוזלים לנצח.
עוד מיתוס - נשבר
